דניאל כבר 4 ימים רוצה רק אבא.
אני באה לחבק אותו והוא דוחף אותי ממנו ואומר לי "רק אבא". אפילו בבוקר כשהוא עדיין לא התעורר ואני נותנת לו נשיקה קטנה "רק אבא".
היום בבוקר ברגע משבר הוא בוכה, בלתי מובן, אפילו לעצמו, שבור לגמרי. אני רואה אותו שואל אותנו, ההורים שלו, "מותר לי להיות אבוד לגמרי בעולם הזה? אפשר להיות ביחד איתי כשאני בלתי מובן לגמרי?".
אני באה אליו לחבק אותו. והוא דוחף אותי "רק אבא".
זה כואב לי. ועדיין אני שמחה שהוא יכול להגיד לי את זה ולהביע את מה שנכון לו עכשיו.
ואז, אני באה לאסוף משהו מפרדס חנה ורואה סניף של Cantare שלא ראיתי קודם.
אני באה לחבק אותו והוא דוחף אותי ממנו ואומר לי "רק אבא". אפילו בבוקר כשהוא עדיין לא התעורר ואני נותנת לו נשיקה קטנה "רק אבא".
היום בבוקר ברגע משבר הוא בוכה, בלתי מובן, אפילו לעצמו, שבור לגמרי. אני רואה אותו שואל אותנו, ההורים שלו, "מותר לי להיות אבוד לגמרי בעולם הזה? אפשר להיות ביחד איתי כשאני בלתי מובן לגמרי?".
אני באה אליו לחבק אותו. והוא דוחף אותי "רק אבא".
זה כואב לי. ועדיין אני שמחה שהוא יכול להגיד לי את זה ולהביע את מה שנכון לו עכשיו.
ואז, אני באה לאסוף משהו מפרדס חנה ורואה סניף של Cantare שלא ראיתי קודם.
אני נזכרת בעוגיות הפרג האגדיות שהייתי אוכלת לפני ואחרי הלידה שלו ליד לניאדו.
נזכרת בתקופה הקסומה הזו איתו ומרגישה קריצה מאלוהים.
נזכרת במתנה שדניאל הביא לי כשהוא בא לעולם ובחר בי כאמא שלו.
ואז ה"רק אבא" כואב ואוהב. השתקפות של מה שקורה בתוכי עכשיו.
בוקר אור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה