שיעור בפיות -או- איך קיבלתי את השיעור השבועי של שי אור בלי שהוא בכלל יהיה שם

איזה שיעורים אני מקבלת מגילי המהממת. שיעורים ב Walk Your Talk חזקים ביותר.

אתמול יצרה איתי קשר Ifat Mantel שיודעת הכי הרבה על פיות שאני פגשתי וגם פיה בפני עצמה, והזמינה אותי לשיעור אמהות ובנות על פיות שהתקיים היום בטבעון. שאלתי את גילי וברור שהיא רצתה ללכת. ואני כבר אמרתי לעצמי איזה יופי - זמן איכות ביחד וגם כיף גדול מהפעילות הלא שגרתית. והרי גילי רצתה את זה, סימן שאני אוהבת אותה כמו שהיא מבקשת, נכון?
אז כנראה שלא בדיוק...

נסענו לאירוע בשמחה רבה. פינקתי אותה בדרך בכריכים מקפה לואיז שהיא מאוד אוהבת והרגשתי אמא קשובה במיוחד.
באירוע עצמו היה ממש מדהים, דיברנו קצת , פתחנו את השער הירוק וראינו מה יש מצידו השני. ממש חוויה מרגשת.
ואז, אנחנו חוזרות הביתה. נסיעה של חצי שעה. שתיקה באוטו. כמובן שאני משלימה משימות - מתקשרת לכל מי שהתקשר במהלך הפעילות ולא עניתי לו.
באיזה שהוא שלב גילי אומרת לי בקול מתוסכל - די אמא תפסיקי לדבר בטלפון. בום, נחתתי מהאולימפוס של האמהות המושלמות (שלומדות אצל שי אור איך להקשיב לילדים באמת, זוכרים?) לתעלה בצד הדרך.
אני שואלת את גילי מה קרה והיא מסבירה לי שהיא רוצה שאפסיק לדבר ואהיה איתה. אני שואלת אותה למה היא מתכוונת כי לוקח לי כמה שניות להבין שבעצם האידיאל שלי הוא שאני לוקחת אותה לדברים מגניבים והם ה"דבר" עצמו. שהיא מרגישה ראויה ואהובה מעצם זה שאני משקיעה ולוקחת אותה לשם ובודקת תמיד מה היא אוהבת ונמצאת איתה שם לגמרי.
גילי מסבירה לי שכשאני בטלפון היא לא מרגישה שאני אוהבת אותה.
וואו, התובנה מגיעה - מה שחשוב הוא גם הדרך. גם להיות איתה ביחד בנסיעה. אפילו אם היחד הזה הוא שתיקה. וזה מה שהיא מבקשת ממני. והרי לאהוב זה לתת לגילי את מה שהיא רוצה באמת.
תובנה חשובה ביותר. שמשאירה אותי נדהמת כתמיד ומקווה שמחר אין אצל שי (אור) מסדר פאקים wink emoticon
בתמונות - היער המהמם של טבעון שבו בחרתי לצלם גינות של פיות.