מנטרה זה מוזר או מזור?

יום אחרון של השבוע השני בקורס המורים לקונדליני יוגה. היה שבוע מקסים מלא חוויות מדהימות , וגם קשיים. אני מרגישה ממש טוב. הכאבים שהיו נעלמו וגמישות נעימה וחוזק נכנסו לאיברים. ממש כיף.
השבוע הזה היה בסימן מנטרה (מה זו מנטרה? מילה, לאו דווקא בעלת משמעות, שמשמיעים בעת מדיטציה או פעילות רוחנית. או מילה או ביטוי שחוזרים עליהם פעם אחר פעם.). 

את השיעור פותחים במנטרה שמדברת על חיבור למורה הפנימי. אני מרגישה שזה כל כך מדוייק. זה כמו להתכוונן לתדר המדוייק שרוצים. להיכנס לשיעור יוגה זה כמו לפתוח טלויזיה, כדי להגיע למה שרוצים (לראות בטלויזיה או להשיג בתרגול) צריך להעביר לערוץ הנכון. וזה מה שהמטרה הזו עושה.
וגם בסוף השיעור שרים מנטרה - סאט נאם.

מנטרה נשמעת מוזר. ממש מוזר. לחזור שוב ושוב על מילים בשפה לא מוכרת. זה... מוזר.

בקונדליני יוגה עובדים המון עם מנטרות .
אז מה עושים עם כל המוזרות הזו?

בכלל איך מסבירים את זה?
השבוע ממש נהניתי מכל המדיטציות שעשינו עם מנטרות. הרגשתי ממש השפעה חזקה. וכל הזמן תהיתי איך אני אסביר את זה לאנשים שמגיעים לשיעור בפעם הראשונה.

אני מתחברת לשני הסברים על איך מנטרה עובדת:
1. במנטרה אנחנו עושים עיסוי לתוך הפה ולשפתיים ומרטיטים אותם ברטט מסויים. זה המקום הכי קרוב שניתן לעסות כדי להשפיע על החלקים העדינים של המוח.
2. רבות דובר על זה שבעומק אנחנו עשויים מקוונטים. אותם חלקיקים קטנטנים שהם גם גל וגם חלקיק. או במילים אחרות - הן רטט של אנרגיה. והרי גם צליל המנטרה הוא רטט ובעצם בעזרת המנטרה אפשר להשפיע על הרטט הפנימי בגוף ובמוח.
מנטרה היא כלי מעולה לשינוי דפוסים והרגלים.

אבל.... למרות ההסברים זה עדיין מוזר. אפילו מפדח.
אז מה עושים? אנשים יחשבו שאני מוזרה...
הקטע הזה של לא להיתפס כמוזרה טבוע עמוק בי. ואז פתאום כשאני מסתכלת מסביב, יש הרבה אנשים שפשוט מתפדחים מכל מיני דברים. אז... מוותרים. והקטע הוא שמוזרות זה ממש עניין של אופנה. מה שמכתיבים כל מיני מובילי דעת קהל ולוביסטים. פעם להיות טבעוני זה היה מוזר ותמהוני, והיום בזכות תוכניות טלויזיה ושלל פרסומים, זה הפך להיות ממש אין וטבעי. אז מה השתנה? האופנה. אפילו בלבוש - מה שלבשו פעם והיה הכי סטנדרטי נראה היום מוזר ו"איך הסכמתם ללבוש את זה?". מה שחשוב לזכור על המיינסטרים זה שהוא לא נובע מחשיבה אישית ומהבנה אישית אלא מהבנות של "אחרים", שבעצם הרבה פעמים אנחנו לא יודעים מיהם אותם "אחרים" (וקונספירטיבית - מה האינטרסים שלהם).

מי שמכיר אותי יודע שאני ממש לא שיגרתית, אפילו מוזרה. אבל זה עניין של מינון. אני לא אשכח איך הסתכלו עלי בעבודה כשהבאתי שייק ירוק ושתיתי אותו. היום שתיה של שייק ירוק הופכת להיות יותר ויותר אין, ואני לא אתפלא אם עוד 5 שנים זה יהיה המשקה שכולם שותים.

עד היום הסכמתי להראות רק קצת מהחלקים הפחות אופנתיים שלי. כי בכל זאת, אני יצור חברתי ואוהב אדם. פחדתי להישאר לבד! לפעמים הרגיש לי במהלך השנה האחרונה בה עברתי התפתחות מואצת ועליה במודעות שאני מראה החוצה רק את קצה הקרחון של מי שאני.

אני מוותרת על הכבוד להיות מיינסטרימית, רגילה ולא מוזרה . ואני בוחרת להיות נאמנה למי שאני באמת, מה שאני יודעת ומה שאני מאמינה בו.
יכול להיות שאני טועה בחלק מהדברים. ואולי ההגדרות שלנו למוזרות פשוט ישתנו. עד אז, אני פה, ואם זה מוזר לך מידי, חבל לי אבל אני בוחרת בי במקום במה שידוע כרגע כמיינסטרים . זה לא שלא כואב לי. אבל כואב לי יותר לבגוד בעצמי.

וחזרה קטנה ליוגה - יוגה עבורי היא אחדות. ואחת המשמעויות של אחדות היא להיות אחת - כמו שאני בפנים , כך להיות בחוץ.

בהמון אהבה והערכה על זה שהחזקתם עד פה.