לעזוב את הטירה הפולנית

אני עוברת מסע אדיר בימים האחרונים. מסע לפרידה מהטירה הפולנית.

מכירים את הטירה הפולנית שמורכבת מדברים כמו: "לא באנו להנות", או "תיזהרי שלא יעלה לך לראש" או "החיים זה לא פיקניק" או "אני אשב פה לבד בחושך...". אלו המשפטים הקלאסים שבונים טירות פולניות.
שימו לב: כשחיים בתוך טירה פולנית, אין סיבה להיות בגוף, לבדוק מה קורה איתו ולשים לב אליו. למה? אם ממילא אין שם הנאה ויש רק כאב, אין מה לבקר שם. עדיף להיות כל הזמן בראש כדי להבין איך "לשרוד" בעולם המבאס הזה.
למען הסר ספק, טירה פולנית יכולה להיבנות אצל בני כל העדות וכל הלאומים.

המסע התחיל ביום חמישי אצל Shai Orr - שיעור בנושא הבקשה השניה. בקשה להרגיש כיף והנאה. כיף והנאה מעצם היותי. ללא סיבה, בלי תוצאה, בלי עלות. פשוט "נולדתי אז כיף". את הכיף הזה מרגישים כמובן בגוף. הראש לא עוזר או עושה פה משהו, כיף הוא משהו גופני.
שי הסביר לנו בלחישה שכולנו נולדנו להנות. שנים סיפרו לי ש"לא באנו להנות" ואז הוא בא והרס את כל המגדל במחי יד.

ביום למחרת (שישי), סדנת "להרפות אל המקור - כוחה המרפא של הגרביטציה" עם Or Koren. סדנא מדהימה שעסקה מבחינתי בשני דברים: גם לעבוד עם חוכמת הגוף - בלהרגיש את כוחה המרפא של הגרביטציה. איך להרפות לאדמה, לשחרר לגמרי, להתחבר למקום בתוכי שמרפה הכל לאדמה. וגם בהקשבה לרגשות מתוך הגוף. במקום להקשיב לרגשות בראש- איך הם מתבטאים בגוף, להיות ממש בגוף, בתנועה, בהרפיה ולהקשיב להם.
לי באופן אישי היתה חוויה מאוד מיוחדת בסדנא הזו.
חוויה של הנאה וכיף טוטאלי - הייתי הדוגמנית עליה אור הדגים את התהליך ובעצם זכיתי לקבל טיפול מלא פעמיים. כן, פעמיים. בלי "טוב עכשיו אני אעשה לך ואחר כך את תעשי לי", בלי לחשוב על לשמור על רמה מסויימת של ריכוז כי הנה אוטוטו אני אצטרך להיות זו שמעניקה. פשוט לקבל ולהנות. בלי שום "אחר כך".

אפשר לראות כמה מדהים זה היה בתמונות. ומי שמתעניין בקרוב יהיה דף שמסביר איך לעשות את הפינוק הזה. המדהים פה היה מגע של אדמה - משהו שאפשר לגמרי להרגיש בטוח, להרפות ופשוט להיות בתוכו.
אני לא יודעת אם אפשר לראות בתמונות פה כמה אני בהרפיה. מה שאני חוויתי הוא שככל שאני מרפה יותר, כך אני נותנת ליותר עונג להיות נוכח בגוף שלי.
אני כבר ממש מחכה לסדנא המלאה. ביום שישי הודגמו כמה מטכניקות המגע שילמדו בה והחוויה שלי היתה שממש נמסתי בכיסא.

ביום שבת התקיים סיור הליקוט שאני ו#מורדי ברקוביץ' אירחנו. היה מפגש כייפי. אנחנו אוהבים ללקט, לדבר על ליקוט, לבשל אוכל טעים בשטח... שנתיים אנחנו מזמינים חברים ומשפחה לאירועים כאלה בטבע. והפעם, זה היה גם כיף וגם ריווחי (כן, יש חיה כזו - "להפוך את האהבה למקצוע", עובדה).
בתחילת הסיור הזמנתי את כל המשתתפים לנטוש את הטירות הפולניות שיש בכל אחד מאיתנו ופשוט להנות. להנות מהאויר הנקי, להנות מהטבע, מהאוכל, מהילדים שמשחקים. פשוט להנות. (בניגוד לפולניה בה מתעסקים ב"לא להתלכלך בבוץ" וב"אכלת מספיק?" ולא נהנים לרגע, לא עלינו ).

והיום הייתי במרכז אור ביום לימוד בנושא "מפחד לאהבה" עם ‫#‏חגית‬ קרצו. יום מדהים שגם בו עשינו עבודה של שחרור דפוסים ופחדים מתוך הגוף. ההזמנה של חגית היתה לפגוש את המקום בתוכנו שתוקע דברים (פירוט ביום אחר), לא לפגוש אותו ממקום אינטלקטואלי, או ברמת האמונות. אלא לפגוש איפה הוא נמצא בגוף. הפעם כבר היה לי נסיון בעבודה ממש בתוך הגוף ומתוכו, בלי לתת למוח שלי להתערב יותר מידי. והחוויה היתה ממש עמוקה.
החוויה שלי היא שכשהמפגש הוא מתוך הגוף, וכשיודעים לעבוד עם אותם עקרונות טבע שמתקיימים בכל מקום, אין מאמץ, יש בטחון, תחושת אחדות ונוכחות. כשאני חווה משהו - מאפשרת משהו לעצמי, גם מי שאיתי חווה אותו.

מדהים איך הכל בסוף מתרכז לאותו מקום - פשוט להיות בגוף. להקשיב למה שממילא קיים שם. שם ההנאה, שם הכיף. שם אני.
בהמון אהבה, כיף והנאה.