על ילדים, מבוגרים ומה שביניהם

"זה טוב להיות מבוגר.
טוב גם להיות ילד.
אלה שני מצבי תודעה,
שתי נקודות מבט שימושיות,
רבות עוצמה ושונות לגמרי - על עצמנו ועל החיים. 
מה שלא טוב, כלומר מאוד לא שימושי בחיים בכלל וברגעי קושי בפרט,
הוא הבלבול בין השניים.
לא טוב לחשוב שאני במצב תודעה בוגר בזמן שלמעשה אני חושב כילד.
לא טוב גם לחשוב שאני במצב תודעה של ילד בזמן שאני למעשה מדבר וחושב כמבוגר.
הפרידה מהבלבול הזה -
ההסכמה לתת למבוגר שיהיה מבוגר,
ולילד שיהיה ילד - היא שמשחררת אותנו ממסך האשליות.
היא שמשחררת אותנו להקשיב בכל מצב תודעה למה שאנחנו באמת מסוגלים לשמוע."
כתב: שי אור. מתוך "הורות כמעשה ניסים", עמ' 219.

בעקבות הלימודים אצל שי, אני לומדת יותר ויותר לזהות איזו אביבית מנהלת את ההצגה כרגע. האם זו אביבית הילדה או אביבית המבוגרת האחראית.
כל כך הרבה פעמים אני שמה לב שאני מתעקשת על משהו או מגלה חוסר גמישות מחשבתית, שבעצם בעוד שאני בטוחה שמי שנמצאת שם זו אביבית המבוגרת שנלחמת על העקרונות שלה (או סיפור אחר), בעצם מי שנמצאת שם זו אביבית הילדה שמגיבה עכשיו לסיטואציה.
זה ממש מטעה, כי גם אביבית הילדה היא ממש חכמה ויודעת לתת טיעונים ממש הגיוניים ולהראות מאוד מבוגרת. אבל אני שמה לב שאם מה שיש שם זו נוקשות מחשבתית - מי שנמצאת שם היא ילדה. ילדה שכל סטיה קטנה מפחידה אותה. כי הרי המבוגרת האחראית, יודעת לרקוד בגמישות עם החיים. לראות מה אפשרי ומה לא, להקשיב באמת למי שנמצא מולי, בלי שזה מאיים עלי.

אני כבר חודשיים עם ההסתכלות הזו, ולאחרונה, עשיתי כמה בדיקות: מה קורה כשאני מתקשרת את זה עם הקרובים לי - אומרת מה קורה. מה שאני נתקלת בו זו תגובה כזו ש"את הרי מבוגרת אז תתנהגי ככה". ולעיתים קרובות הדרך שבה זה נאמר מבהירה לי שמי שנמצא מולי הוא גם ילד באותו רגע.
זה נותן לי תחושה שלהודות שהחלק בתוכי שמגיב כרגע הוא החלק הילדי שבי ולכבד אותו, לאהוב אותו ולעשות לו מקום, זה לא לגיטימי. ולעומת זאת לתת לחלק הילדי שבי לנהל את ההצגה במסווה של מבוגר אחראי, זה ממש לגיטימי. יש אנשים שמנהלים את המדינה שלנו במצב הזה.

וכמו ששי כתב: "ההסכמה לתת למבוגר שיהיה מבוגר, ולילד שיהיה ילד - היא שמשחררת אותנו ממסך האשליות... להקשיב בכל מצב תודעה למה שאנחנו באמת מסוגלים לשמוע."
לקבל את עצמנו בדיוק כמו שאנחנו באותו רגע, כי זה בלתי אפשרי להיות משהו אחר.
3>