מכירים את זה?הילד ממרר בבכי, פולט הברות סתומות שממש קשה להבין,
אני רוצה לעזור לו, שלא יכאב לו,
אולי משהו נשך אותו ואני לא שמתי לב?
אולי נשברה לו הרגל?
אולי מישהו אמר לו משהו מעליב ואני רק אסביר לו....
כדי לעשות את כל אלה אני חייבת להבין מה הוא אומר.
וכדי שזה יקרה, הוא צריך להירגע.
הכל ממש הגיוני, נכון?
אבל, זה אוהב? האם הדרך הזו היא אוהבת כלפי הבן שלי?
מה נמצא באמת מאחורי מסך האהבה?
[שימו לב לפירוטכניקה]
~~~ א ~~~ ה ~~~~ ב ~~~ ה ~~~
רגע, בעצם מי שצריך להירגע זאת אני.
הבן שלי בוכה עכשיו.
ילדים הם טוטאליים. יש להם את הסגולה המדהימה הזו שכשהם מרגישים משהו הם רק ברגש.
(או במילים אחרות, אין להם ניתוק רגשי כמו שמבוגרים יכולים בקלות לעשות)כולו בכי, הוא ה-בכי.
כשאני אומרת לו: חמוד שלי בבקשה תפסיק לבכות כדי שאבין מה קרה/מה אתה רוצה?...
אני בעצם מבקשת ממנו משהו שהוא לא יכול עכשיו. מבקשת ממנו להיות מה שהוא לא יכול להיות עכשיו.
(אם אי פעם מישהו אמר לכם: אל תהיה כל כך עצבני/ למה את מפחדת זה שום דבר / .... אתם יודעים איך זה מרגיש).
בעיניי אהבה לבן שלי זה לקבל את מי שאיתי עכשיו,
לא בגלל מי שהוא היה קודם,
או מי שהוא יהיה אחר כך,
אלא בגלל מי שהוא עכשיו.
להסכים להיות איתו גם כשהוא בכי בלתי מובן ובלתי מוסבר.
הוא מזמין אותי,
לשחרר את המקום הזה שרוצה להבין, שחייב לדעת,
לנשום, להרגע,
ולהרגיש,
להרגיש את חוסר האונים שלי, להרגיש את הכאב שלו ואת הכאב שלי שכואב לו.
בימים האחרונים אני מגלה יותר ויותר שככל שאני מסכימה להיות איתו בכאב ובבכי,
אני מרגישה אותו, יודעת מה קרה לו, למה הוא בוכה.
נמצאת איתו מעבר למילים ולהסברים.
מקשיבה לו, לא למילים שלו, אלא ללב שלו.
הילדים שלנו מזמינים אותנו למה שאנחנו כבר שכחנו - להרגיש בלי להבין.
להתבטא בלי להיות רהוט.
זה כל כך מדהים וכל כך מרפא.
אני רואה את זה בטיפולים כל הזמן: גבר שמספר שהוא לא בכה כבר כמה שנים.
למה? (בין היתר) כי לימדו אותנו בילדותנו שאם אנחנו רוצים להתבטא ולהיות מובנים - צריך להפסיק את הבכי.
בכי הוא נוכחות, הוא תנועה של ריפוי, של התחדשות, של עיבוד רגשי.מותר לבכות ואפילו רצוי.
לא בחדרי חדרים, או אצל הפסיכולוג/מטפל... כי אז זה הופך את זה למשהו לא לגיטימי בחיים אלא רק בחדרי חדרים.
אפשר לבכות כשעצובים. לשחרר את הרצון להיות מובן והגיוני ולהתחבר לרגש שממילא קיים שם.
זה חופש, חופש אמיתי.
תודה שהקשבתם.
אני הולכת לבכות עכשיו
באהבה
אביבית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה