שלום לכולכן ולכולכם,
קודם כל תודה - הבלוג ממש תופס תאוצה, בכל רשומה יש יותר ויותר קוראים. תודה רבה לכם ולכן על זה. זו בדיוק המטרה שלו: שתקראו אותו :-)
והיום שיתוף מחוויות היום שעבר. כמו שאתן יודעות, אני מחפשת מטופלים לסטאג' של הקורס השנתי של שי אור (אנושיות מרפאת). ודרך חברה של חבר הפנו אליי בחור מדהים , נקרא לו איציק. איציק הוא מטפל הוליסטי מדהים שעזר להמון אנשים בקהילה ובסביבה שלו. אדם אינטואיטיבי שרואה מעבר לדברים, טוב לב ויודע להושיט יד. איציק כבר המון שנים בתהליכי מודעות מואצים. מאוד מאוד מודע לאמונות שלו ויודע איך לשנות אותם ולעבוד עם תת המודע כדי לעשות זאת (הרי לא חסרות שיטות: תטא הילינג, NLP, דימיון מודרך, ועוד ועוד) כבר בתחילת השיחה הרגשתי שאין ספק שאיציק מואר - הוא כבר מבין ויודע הכל. הוא מכיר וכבר שינה את האמונות שלו. הוא כבר מעבר להכל.
(למקרה שאתם תוהים קיבלתי אישור לפרסום זה)
בשלב זה אתם בטח שואלים את עצמכם, טוב, אז למה הוא פנה אלייך. באמת בשלב זה של השיחה איתו, גם אני שואלת את עצמי את אותה שאלה. למען האמת אני כבר תוהה האם חל כאן בלבול ובעצם הוא יכול לעזור לי, כי אני לא מוארת, ואולי הוא יכול לתת לי כמה טיפים לדרך...
אני ממשיכה להקשיב, ואיציק מספר לי שהוא בתקופה ממש לא טובה. הוא מרגיש לחוץ מאוד ומוצף לגמרי ולא מבין מה קורה לו. והוא מסביר לי למה ואיך. המון הסברים. ואני - אוהבת הסברים. ואז אני קולטת - הוא מוצף רגשית ומה שהוא עושה זה להסביר את הצונאמי הזה לדעת.
העניין עם צונאמים (וגם אם זה יהיה הדבר היחיד שתלמדו מהפוסט הזה, אני אשמח מאוד), הוא שכשהגל כבר סוחף אותך, הסברים לא ממש עוזרים. הם כן מעניינים, אבל הם ממש לא עוזרים. אולי אפילו להיפך. דמיינו לעצמכם גל ענק של צונאמי שבא וסוחף אותכם בעוצמה, האם אתם מחשבים מהי נקודת האחיזה הכי טובה בשטח שבו אתם נמצאים (מביאים מחשבון, נזכרים בטריגונומטריה שלמדתם במקרה הטוב לפני 5 שנים...), או שאתם פשוט תופסים בדבר הכי קרוב הקיים ומקווים לטוב....
כך גם בהצפה רגשית - כשהיא כאן, הסברים לא עוזרים. מה שעוזר זה פשוט להרגיש את הרגש המציף. גם אם הוא מפחיד מאוד, גם אם נדמה שעומדים לטבוע. הרי בשביל זה הולכים למטפל או מטפלת. ובמקרה של צונאמי רגשי, הפתרון שעובד עבורי, ואותו אני מציעה גם למטופלים שלי - גלשן. רגש הוא עולם של גלים. גלשן עוזר לגלוש את הגלים. כן להרגיש את הרגש, אבל לא לטבוע.
למי שתוהה האם אפשר להימנע מצונאמי, התשובה שלי היא - לא. למה? כי אנחנו אנושיים. ולאנשים יש רגשות -> רגשות הם עולם של גלים -> חלק מהגלים גבוהים וחלק נמוכים, ככה זה. אז לרוב האנשים צונאמי לא קורה כל יום. אבל כשהוא קורה, עוזר לבקש עזרה. לנסות להימנע מצונאמי זה כמו לעמוד עם הגב לכיוון ממנו הצונאמי מגיע ולדמיין שאם אני אתאמץ/אאמין,אדמיין/אנקה אמונות מגבילות מספיק טוב, הגל לא יגיע אליי. אני עוד לא ראיתי אדם שזה עובד לו.
אני ואיציק ממשיכים לדבר או שמא עלי לומר - לרקוד טנגו . בכל פעם אני מפנה אותו חזרה לרגשות שלו: מה אתה מרגיש? ואיציק ממשיך לספר על האמונות הרלוונטיות ומה הוביל להם (ילדות, גילגולים קודמים והטבעות קודמות). כך אנחנו ממשיכים לרקוד את הטנגו הזה: צעד רגש , צעד הסבר. רוקדים, ומתקדמים. הרגשות החזקים, החונקים, הכולאים, הופכים למרוככים יותר. פתאום אפשר להיפגש איתם ולנשום.
ואז אני נזכרת במה שהמורה שלי, אור קורן, מספר הרבה פעמים (ציטוט לא מדוייק): הוא מספר על הרבה אנשים שמגיעים אליו אחרי שנים של טיפול פסיכולוגי, הם הבינו הכל על הכל ויודעים למה הם פועלים איך שהם פועלים. אבל עדיין מרגישים שהם עדיין לא עשו שלום עם מה שקרה כי עדיין לא פגשו את הרגשות שלהם. ואז, כל מה שנשאר לעשות הוא לפגוש את הרגשות ולשחרר אותם. תהליך ממש פשוט וקל. פשוט לא מלמדים אותו במהלך ההתבגרות שלנו, ואפילו להיפך.
אני ממשיכה בשיחה עם איציק. מסבה את תשומת ליבו שבמהלך ה"טנגו" הזה, הרגשות נרגעים, פשוט מעצם זה שפוגשים אותם, במקום להסתיר אותם מתחת לשמיכת הסברים ולהימנע מלהרגיש אותם. איציק שם לב לקסם.
לאחר שהגלים נרגעים, אני מסבירה לאיציק איך לגלוש על גלים בגודל סביר, ומזמינה אותו לפנות אלי אם הם הופכים חזקים שוב. נפרדנו ממש בטוב.
מה למדתי היום? זה לא פשוט להיות מואר. וזה לא רק להיות מואר. גם חכם לא פשוט להיות. לא פשוט להיות מודע. כי כל האנשים האלו ואני כמובן חלק מהם/ן, מבינים הכל דרך הראש. בתחושה שלי ברוב הפעמים מה שבאמת צריך זה להרגיש עם הלב. כי להבין עם הראש לא הופך אותי למאושרת יותר. זה אולי מרגיע לכמה דקות. זה מאוד מנחם. אבל זה לא מפסיק את הכאב. הכאב נובע מרגש שפשוט נתקע. אפשר לשחרר רגשות תקועים, זה ממש קל. רק צריך אומץ וכמה נשימות.
ההזמנה שלי: הורידו פוקוס או עזבו לגמרי את משחקי המחשבה, ההסברים וחיפוש האמונות. הרי הם קורים ממילא ברקע, כי אנחנו חושבים על הכל ומנתחים כל הזמן.
השאלה האמיתית היא : איך זה גורם לי להרגיש כשמה שקורה קורה, או כשאני חושב את מה שאני חושב.
תנסו את זה בבית!!!
ושוב, אשמח לפגוש א-נשים שרוצים עזרה. (סטאג' הוא ללא תשלום כמובן)
באהבה
אביבית
והיום שיתוף מחוויות היום שעבר. כמו שאתן יודעות, אני מחפשת מטופלים לסטאג' של הקורס השנתי של שי אור (אנושיות מרפאת). ודרך חברה של חבר הפנו אליי בחור מדהים , נקרא לו איציק. איציק הוא מטפל הוליסטי מדהים שעזר להמון אנשים בקהילה ובסביבה שלו. אדם אינטואיטיבי שרואה מעבר לדברים, טוב לב ויודע להושיט יד. איציק כבר המון שנים בתהליכי מודעות מואצים. מאוד מאוד מודע לאמונות שלו ויודע איך לשנות אותם ולעבוד עם תת המודע כדי לעשות זאת (הרי לא חסרות שיטות: תטא הילינג, NLP, דימיון מודרך, ועוד ועוד) כבר בתחילת השיחה הרגשתי שאין ספק שאיציק מואר - הוא כבר מבין ויודע הכל. הוא מכיר וכבר שינה את האמונות שלו. הוא כבר מעבר להכל.
(למקרה שאתם תוהים קיבלתי אישור לפרסום זה)
בשלב זה אתם בטח שואלים את עצמכם, טוב, אז למה הוא פנה אלייך. באמת בשלב זה של השיחה איתו, גם אני שואלת את עצמי את אותה שאלה. למען האמת אני כבר תוהה האם חל כאן בלבול ובעצם הוא יכול לעזור לי, כי אני לא מוארת, ואולי הוא יכול לתת לי כמה טיפים לדרך...
אני ממשיכה להקשיב, ואיציק מספר לי שהוא בתקופה ממש לא טובה. הוא מרגיש לחוץ מאוד ומוצף לגמרי ולא מבין מה קורה לו. והוא מסביר לי למה ואיך. המון הסברים. ואני - אוהבת הסברים. ואז אני קולטת - הוא מוצף רגשית ומה שהוא עושה זה להסביר את הצונאמי הזה לדעת.
העניין עם צונאמים (וגם אם זה יהיה הדבר היחיד שתלמדו מהפוסט הזה, אני אשמח מאוד), הוא שכשהגל כבר סוחף אותך, הסברים לא ממש עוזרים. הם כן מעניינים, אבל הם ממש לא עוזרים. אולי אפילו להיפך. דמיינו לעצמכם גל ענק של צונאמי שבא וסוחף אותכם בעוצמה, האם אתם מחשבים מהי נקודת האחיזה הכי טובה בשטח שבו אתם נמצאים (מביאים מחשבון, נזכרים בטריגונומטריה שלמדתם במקרה הטוב לפני 5 שנים...), או שאתם פשוט תופסים בדבר הכי קרוב הקיים ומקווים לטוב....
כך גם בהצפה רגשית - כשהיא כאן, הסברים לא עוזרים. מה שעוזר זה פשוט להרגיש את הרגש המציף. גם אם הוא מפחיד מאוד, גם אם נדמה שעומדים לטבוע. הרי בשביל זה הולכים למטפל או מטפלת. ובמקרה של צונאמי רגשי, הפתרון שעובד עבורי, ואותו אני מציעה גם למטופלים שלי - גלשן. רגש הוא עולם של גלים. גלשן עוזר לגלוש את הגלים. כן להרגיש את הרגש, אבל לא לטבוע.
למי שתוהה האם אפשר להימנע מצונאמי, התשובה שלי היא - לא. למה? כי אנחנו אנושיים. ולאנשים יש רגשות -> רגשות הם עולם של גלים -> חלק מהגלים גבוהים וחלק נמוכים, ככה זה. אז לרוב האנשים צונאמי לא קורה כל יום. אבל כשהוא קורה, עוזר לבקש עזרה. לנסות להימנע מצונאמי זה כמו לעמוד עם הגב לכיוון ממנו הצונאמי מגיע ולדמיין שאם אני אתאמץ/אאמין,אדמיין/אנקה אמונות מגבילות מספיק טוב, הגל לא יגיע אליי. אני עוד לא ראיתי אדם שזה עובד לו.
אני ואיציק ממשיכים לדבר או שמא עלי לומר - לרקוד טנגו . בכל פעם אני מפנה אותו חזרה לרגשות שלו: מה אתה מרגיש? ואיציק ממשיך לספר על האמונות הרלוונטיות ומה הוביל להם (ילדות, גילגולים קודמים והטבעות קודמות). כך אנחנו ממשיכים לרקוד את הטנגו הזה: צעד רגש , צעד הסבר. רוקדים, ומתקדמים. הרגשות החזקים, החונקים, הכולאים, הופכים למרוככים יותר. פתאום אפשר להיפגש איתם ולנשום.
ואז אני נזכרת במה שהמורה שלי, אור קורן, מספר הרבה פעמים (ציטוט לא מדוייק): הוא מספר על הרבה אנשים שמגיעים אליו אחרי שנים של טיפול פסיכולוגי, הם הבינו הכל על הכל ויודעים למה הם פועלים איך שהם פועלים. אבל עדיין מרגישים שהם עדיין לא עשו שלום עם מה שקרה כי עדיין לא פגשו את הרגשות שלהם. ואז, כל מה שנשאר לעשות הוא לפגוש את הרגשות ולשחרר אותם. תהליך ממש פשוט וקל. פשוט לא מלמדים אותו במהלך ההתבגרות שלנו, ואפילו להיפך.
אני ממשיכה בשיחה עם איציק. מסבה את תשומת ליבו שבמהלך ה"טנגו" הזה, הרגשות נרגעים, פשוט מעצם זה שפוגשים אותם, במקום להסתיר אותם מתחת לשמיכת הסברים ולהימנע מלהרגיש אותם. איציק שם לב לקסם.
לאחר שהגלים נרגעים, אני מסבירה לאיציק איך לגלוש על גלים בגודל סביר, ומזמינה אותו לפנות אלי אם הם הופכים חזקים שוב. נפרדנו ממש בטוב.
מה למדתי היום? זה לא פשוט להיות מואר. וזה לא רק להיות מואר. גם חכם לא פשוט להיות. לא פשוט להיות מודע. כי כל האנשים האלו ואני כמובן חלק מהם/ן, מבינים הכל דרך הראש. בתחושה שלי ברוב הפעמים מה שבאמת צריך זה להרגיש עם הלב. כי להבין עם הראש לא הופך אותי למאושרת יותר. זה אולי מרגיע לכמה דקות. זה מאוד מנחם. אבל זה לא מפסיק את הכאב. הכאב נובע מרגש שפשוט נתקע. אפשר לשחרר רגשות תקועים, זה ממש קל. רק צריך אומץ וכמה נשימות.
ההזמנה שלי: הורידו פוקוס או עזבו לגמרי את משחקי המחשבה, ההסברים וחיפוש האמונות. הרי הם קורים ממילא ברקע, כי אנחנו חושבים על הכל ומנתחים כל הזמן.
השאלה האמיתית היא : איך זה גורם לי להרגיש כשמה שקורה קורה, או כשאני חושב את מה שאני חושב.
תנסו את זה בבית!!!
ושוב, אשמח לפגוש א-נשים שרוצים עזרה. (סטאג' הוא ללא תשלום כמובן)
באהבה
אביבית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה