כדי להתמיר את הנזקקות לגמרי, חיוני שתחזיר לעצמך את הבעלות על הכח שבזעם שלך. הכח שברגש זה מאפשר לך לדאוג לעצמך, להציב גבולות, לקבל החלטות ולהבדיל בין מה שאתה זקוק לו לבין מה שהוא הכרח. כאשר אתה לוקח את הבעלות על הכח שבזעם שלך ומשאיר את הנזקקות מאחור, הבהירות והנוכחות מופיעות. ואז אתה יכול לראות בבהירות האם קיים הכרח אמיתי במערכת היחסים שלך ומתי הוא קיים. הכרח בא מתוך ההוויה, לא מתוך האגו (הקופסא שלך).
ההבדל בין נזקקות להכרח הוא המטרה. מטרת הנזקקות היא לא מודעת ולא אחראית, כי אתה מנסה למלא צורך של האגו שלך מהעבר (להרוות צמא של יום רביעי שעבר). והמטרה של הכרח היא מודעת ואחראית וגורמת לך לנקוט פעולות , להגדיר גבולות או למצוא פתרונות.
הנה דוגמא: נניח שאתה חולה וגם צריך לטפל בילדיך. עכשיו בן הזוג שלך מגיע הביתה מהעבודה די עייף. כאשר אתה נזקק, אתה מתחיל להתבכיין, מנסה לקבל תשומת לב ובכך להפעיל מניפולציה על בן הזוג מתוך תקווה שהוא יבין שהוא צריך לטפל כעת בילדים עד שתבריא.
במקרה זה, אתה מצפה ממנו לטפל בילדים. אם באותו זמן אתה נוקט בגישה האחראית, אז אתה מבין בבהירות שאתה לא מסוגל פיזית לטפל בילדים. אתה מבין שזה הכרחי למצוא פתרון אחר. מתוך ההכרח הזה אתה מבקש בבהירות מבין הזוג מה שאתה צריך במקום לחכות שהוא יבין את זה.
עוד דוגמא מחיי היומיום: קנית שני מארזי בקבוקי מיים , שאתה לא יכול לסחוב לבד במדרגות מכיוון שהם פשוט כבדים מידי. אתה משאיר אותם בתחתית המדרגות. אם תפעל מתוך נזקקות, כנראה לא תגיד כלום ותקווה שבן הזוג יראה את הקופסאות, יבין את המסר. או שאולי תגיד "יש שני מארזי בקבוקי מיים בתחתית המדרגות". נחש מה... שימוש בגישה הזו לא יוצר שום הכרח אצל בן הזוג שלך. ואחרי חצי שעה – הוא עדיין לא לקח את המארז – המשפט הנזקק הבא עלול להיות "אוף, אני תמיד צריך לבקש ממך כמה פעמים, אתה אף פעם לא לוקח אותי ברצינות". הכרח קורה רק כאשר אתה אומר בבירור "אתה מוכן בבקשה להביא לי את מארזי בקבוקי המים למטבח בבקשה? הם בתחתית המדרגות. תודה".
זה יכול להיות קל, נכון? מעכשיו אני מזמינה אותך להתחיל לראות מתי אתה נוטה לפעול באופן נזקק. מצב נזקק ומצב ילדי בטח עבדו בשבילך די טוב אז, עם אבא ואמא. אבל כאשר אתה נשאר במצב זה היום, בטווח הארוך אתה יוצר יחסים שהם במקרה הטוב רגילים (יחסים שבהם יש תלות, חוסר, צמצום, ויכוחים ואפילו ריבים). אתה יוצר ריחוק במקום אינטימיות ואמון.
זה לא טוב, ולא רע. השאלה היא פשוטה: איזה סוג של מערכת יחסים אתה רוצה ליצור. מערכת יחסים בוגרת ומספקת לא אפשרית כאשר אתה פועל מתוך נזקקות.
בפעם הבאה שבן הזוג שלך לוחץ על כפתור אדום בתוכך, או שאתה מבין בעצמך שאתה מתבכיין ומתלונן עליו או עליה (גם אם זה קורה רק בראש שלך), קח כמה צעדים לאחור. ושאל את עצמך – איזה צורך התעורר עכשיו בתוכך? האם אתה מצפה שבן הזוג שלך ימלא צורך זה? מאיפה הצורך הזה בא באמת? הסתכל בתוך עצמך – שם נמצאת התשובה.
תרגום שלי למאמר של Nicola Nagel
ההבדל בין נזקקות להכרח הוא המטרה. מטרת הנזקקות היא לא מודעת ולא אחראית, כי אתה מנסה למלא צורך של האגו שלך מהעבר (להרוות צמא של יום רביעי שעבר). והמטרה של הכרח היא מודעת ואחראית וגורמת לך לנקוט פעולות , להגדיר גבולות או למצוא פתרונות.
הנה דוגמא: נניח שאתה חולה וגם צריך לטפל בילדיך. עכשיו בן הזוג שלך מגיע הביתה מהעבודה די עייף. כאשר אתה נזקק, אתה מתחיל להתבכיין, מנסה לקבל תשומת לב ובכך להפעיל מניפולציה על בן הזוג מתוך תקווה שהוא יבין שהוא צריך לטפל כעת בילדים עד שתבריא.
במקרה זה, אתה מצפה ממנו לטפל בילדים. אם באותו זמן אתה נוקט בגישה האחראית, אז אתה מבין בבהירות שאתה לא מסוגל פיזית לטפל בילדים. אתה מבין שזה הכרחי למצוא פתרון אחר. מתוך ההכרח הזה אתה מבקש בבהירות מבין הזוג מה שאתה צריך במקום לחכות שהוא יבין את זה.
עוד דוגמא מחיי היומיום: קנית שני מארזי בקבוקי מיים , שאתה לא יכול לסחוב לבד במדרגות מכיוון שהם פשוט כבדים מידי. אתה משאיר אותם בתחתית המדרגות. אם תפעל מתוך נזקקות, כנראה לא תגיד כלום ותקווה שבן הזוג יראה את הקופסאות, יבין את המסר. או שאולי תגיד "יש שני מארזי בקבוקי מיים בתחתית המדרגות". נחש מה... שימוש בגישה הזו לא יוצר שום הכרח אצל בן הזוג שלך. ואחרי חצי שעה – הוא עדיין לא לקח את המארז – המשפט הנזקק הבא עלול להיות "אוף, אני תמיד צריך לבקש ממך כמה פעמים, אתה אף פעם לא לוקח אותי ברצינות". הכרח קורה רק כאשר אתה אומר בבירור "אתה מוכן בבקשה להביא לי את מארזי בקבוקי המים למטבח בבקשה? הם בתחתית המדרגות. תודה".
זה יכול להיות קל, נכון? מעכשיו אני מזמינה אותך להתחיל לראות מתי אתה נוטה לפעול באופן נזקק. מצב נזקק ומצב ילדי בטח עבדו בשבילך די טוב אז, עם אבא ואמא. אבל כאשר אתה נשאר במצב זה היום, בטווח הארוך אתה יוצר יחסים שהם במקרה הטוב רגילים (יחסים שבהם יש תלות, חוסר, צמצום, ויכוחים ואפילו ריבים). אתה יוצר ריחוק במקום אינטימיות ואמון.
זה לא טוב, ולא רע. השאלה היא פשוטה: איזה סוג של מערכת יחסים אתה רוצה ליצור. מערכת יחסים בוגרת ומספקת לא אפשרית כאשר אתה פועל מתוך נזקקות.
בפעם הבאה שבן הזוג שלך לוחץ על כפתור אדום בתוכך, או שאתה מבין בעצמך שאתה מתבכיין ומתלונן עליו או עליה (גם אם זה קורה רק בראש שלך), קח כמה צעדים לאחור. ושאל את עצמך – איזה צורך התעורר עכשיו בתוכך? האם אתה מצפה שבן הזוג שלך ימלא צורך זה? מאיפה הצורך הזה בא באמת? הסתכל בתוך עצמך – שם נמצאת התשובה.
תרגום שלי למאמר של Nicola Nagel
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה